התקשורת התאהבה בזבל
"יש משהו סימפטי בבחור הצעיר מלוד שמוציא לשון לכל הענקים ומוכיח שהם עושים בדיוק אותו הדבר כמותו, רק מגורדי שחקים גבוהים יותר", אמרה אילנה דיין על אמיר גנס. זו לא הפעם הראשונה שגנס מוצג כיזם צעיר ומוכשר הפועל מדירת שיכון בלוד ועומד לבדו נגד המפלץ מרדמונד. דרושים יותר אחריות ופחות פופוליזם בהקשר זה - בעיקר מצד העיתונות
אנשי מיקרוסופט לא יכולים להיות שבעי רצון מהסיקור לו הם זוכים כאן. ליווינו את עליית הקוד הפתוח בעולם עוד בימים בהם ביל גייטס סבר כי מדובר בתנועה קיקיונית שתעלם במהרה, סקרנו רגעים מביכים, מבחינת החברה, במשפט של משרד המשפטים האמריקני נגדה, ולא חסכנו בטורי דעה שעמדו על הקשר הישיר בין עוצמת המונופול לשירות הגרוע לו זוכים משתמשי הקצה. ובכל זאת, ולמרות שזה יפתיע חלק מקוראינו, גם מיקרוסופט צודקת לפעמים.
פרדיגמה של ניגודים
התקשורת מאוהבת בפרדיגמה של ניגודים: המקרר הריק של תושב הדרום לעומת מקררו השופע והמחובר לאינטרנט של איש הצפון, המזרחיים נגד האשכנזים וההפך, הדתיים נגד החילוניים וכו'. ככל שמדובר בכלי תקשורת כללי יותר ומתמחה פחות, כך הניגודים האלה זוכים לביטוי בולט יותר. אין כל רע בניגודים, כמובן, כל עוד המפרסמים מרוצים והם משקפים את המציאות, גם אם מוקצנת. ההשוואה השטחית הזו חוטאת למציאות המורכבת באופן בלתי נסלח ממש כאשר היא משמיטה פרטים מהותיים או מרימה על נס אחד מהצדדים ומציגה אותו באופן הרואי, כפי שאינו.
"יש משהו סימפטי בבחור הצעיר מלוד שמוציא לשון לכל הענקים ומוכיח שהם עושים בדיוק אותו הדבר כמותו, רק מגורדי שחקים גבוהים יותר", אמרה אילנה דיין על אמיר גנס, הזבלן הישראלי הגדול ביותר, בתוכנית "עובדה" ששודרה ב-26.3.04. זו לא הכתבה הראשונה המציגה את גנס כיזם צעיר ומוכשר שפועל מדירת שיכון בלוד ועומד לבדו נגד המפלץ מרדמונד.
הקיסר של דואר הזבל
גנס, שתואר על ידי דיין כ"קיסר של דואר הזבל בישראל", מחזיק, על פי עדותו בכתבה, בכמעט שלושה מיליון כתובות דואר אלקטרוני של ישראלים. בכנס שנערך בחיפה לפני מספר חודשים הודה גנס כי רבות מהכתובות האלה נרכשו מ'מלקטי זבל' - חברות המפעילות תוכנות הסורקות את הרשת וקוצרות כתובות דואר אלקטרוני מפורומים, תגובות לכתבות ועוד. רוב בעלי הכתובות האלה מעולם לא הרשו לגנס להפציץ אותם בספאם, וסבלנותם כלפי התופעה הולכת ופוקעת.
אך דיין ובמאי הכתבה, אורי ויסברוד, לא מתמקדים בזוטות שכאלה. הם קובעים כי "גנס הלך עם האמת שלו עד הסוף והוא היחיד שלא מסתתר מאחורי כתובות פיקטיביות ונחשף בשמו האמיתי". בזכות אומץ ליבו ונחישותו "הענק מיקרוסופט החליט לעקוץ את היתוש מלוד" ותבע את גנס בסכום של 2.5 מיליון שקלים, על פי הכתבה. וגם נטען כי "מיקרוסופט מתעלמת מכך שגנס מאפשר לכל נמען להסיר עצמו מקבלת הודעות נוספות". עובדה?
סכסוך עסקי בין מתחרים?
בהמשך מגלה דיין לצופים כי בסך הכל מדובר בסכסוך עסקי בין מתחרים. "את מה שעשה גנס מהמקפצה עושה מיקרוסופט בתוך המים כבר שנים בשקט, וזה חוקי לגמרי", היא מגלה. הסיבה: טופס הרישום המתעתע של שירות הדואר "הוטמייל", הדורש מהמשתמשים לסמן "וי" אם אינם רוצים לקבל הצעות מסחריות מהחברה ומשותפיה המסחריים, בניגוד למקובל. שיטה זו אינה ראויה ולא מקובלת, וזאת כתבנו עוד במאי, 2002. אך גם היא לא הופכת את מיקרוסופט לשולחת ספאם.
מיקרוסופט, בניגוד לגנס, שולחת הצעת שיווקיות רק למנויי הוטמייל שנתנו הסכמתם לכך (שהושגה, כאמור, בדרך מפוקפקת). גנס שולח את הספאם שלו לכשלושה מיליון כתובות דואר של גולשים שלא נתנו מעולם את הסכמתם למשלוח.
ראיון הושמט מהכתבה
צוות עובדה צילם ראיון עם יוסי בראל, מרצה למינהל עסקים במכללה למנהל ובאוניברסיטה העברית ואף עימת אותו עם גנס. בראל, שאוסף ספאם זה זמן רב, טוען כי קיבל דואר זבל מגנס בכתובות דואר אלקטרוני אותן לא פירסם באינטרנט מעולם. בניגוד גמור לטענתו של גנס, בראל טוען כי הוא לא כיבד את בקשתו להסיר חלק מכתובות הדואר שלו מרשימת הדיוור, והכתובת היחידה בה חדל לקבל ספאם הייתה זו שהזכיר אותה בכתבה המצולמת.
כל הראיון עם בראל והעימות הושמט מהכתבה ולא שודר לבסוף. עורך "עובדה", דורון גלעזר, סרב להגיב לשאלות שלנו בנושא. יש לציין, כי גם אם בראל לא התגלה כמרואיין טוב במיוחד, יש מספיק גולשים שיכולים לייצג את עמדת המשתמש הקטן המתוסכל מהספאם.
כך יכלה דיין לסכם כי "מדובר במלחמה על כוח. לא משנה אם הספאם חוקי או לא אלא מי ישלוט בו". "בעולם שנשלט על ידי תאגידים. זה כיף לראות מי שעושה משהו שהוא מאמין בו", אמר העיתונאי עידו אמין, שרואיין בכתבה. רק בסיום נזכרה דיין לציין כי מדובר בתופעה די מסוכנת. בישראל נערכים 10-20 קמפיינים של ספאם בשבוע, המפיצים כ-20 מיליון הודעות זבל, לדבריה.
כמה מיתוסים על דואר זבל
לנוכח עיתונות חד ממדית ומגמתית כזו, חשוב להפריך עוד כמה מיתוסים על דואר הזבל.
1. אין הבדל בין דואר אלקטרוני שיווקי לספאם. בוודאי שיש. דואר שיווקי נשלח על ידי משווקים ללקוחות שנתנו את הסכמתם לביצוע המשלוח. המשווקים בדואר האלקטרוני יודעים מי הוא קהל היעד שלהם והם מבקשים להציע לו הצעות ספציפיות. הספאם הוא שיטת שיווק לא מתוחכמת ולא לגיטימית להפציץ את כלל הלקוחות בהצעות שיעניינו רק מעט מהם.
2. אין הבדל בין ספאם לעלונים המונחים בתיבות הדואר הפיזיות שלנו. למה לא להוציא גם את העלונים אל מחוץ לחוק? בוודאי שיש הבדל. תיבת הדואר משמשת רבים מאיתנו בכל שעות היום, לצורך עבודה ופנאי. על פני תיבת הדואר הפיזית אנחנו חולפים פעם, לכל היותר פעמיים ביום. הספאם נשפך אל התיבות שלנו ללא הפסקה, וגוזל מאיתנו זמן מצטבר וגם רוחב פס. בעידן המידע, ניהול יעיל של המידע הופך לעניין קריטי, ולפיכך כל מי שגוזל מאיתנו זמן במתכוון, מתוך אנוכיות, כדי לשרת את האינטרסים המסחריים שלו, ראוי להיקרא עבריין.
3. מיקרוסופט היא מתחרה של גנס. אם הספאם יוצא אל מחוץ לחוק, התאגידים ישלטו ברשת. בניגוד לטענתו של גנס, איש פרט לזבלנים אחרים לא מעז לשלוח הודעות זבל למיליוני הגולשים. הסיבה העיקרית אינה חוקית אלא חששן של חברות גדולות להרגיז את הלקוחות שלהן.
גנס יודע היטב וב"עובדה" לא ידעו להזכיר, כי רוב מכריע מבין הגולשים מתעב ספאם. בניגוד לגנס, חברות ששולחות דואר שיווקי לגיטימי פונות ללקוחות שהביעו עניין בשירות. עסקים מקוונים רבים שאינם תאגידים צמחו בשנים האחרונות - homeless.co.il, olsale.co.il, mitos.co.il, אם לנקוב בכמה מהם. כל חנות כזו יכולה לפנות ללקוחותיה במטרה שיצטרפו לרשימת דיוור לגיטימית שתפעיל. גולשים ביתיים יכולים אף הם לפתוח רשימת דיוור ולעניין אחרים בהצטרפות. גם הצעת החוק שנדונה כעת בכנסת לא תאסור פעילות כזו, גם למטרות מסחריות. אך לגנס אין הרבה לקוחות - ניתן להעריך כי רוב נמעניו אינם מעוניינים במשלוח וממילא לא נתנו הסכמתם לכך.
4. הספאם אינו מעמיס על השרתים של ספקי האינטרנט. ובכלל, האינטרנט אינו רכוש פרטי של אבא שלהם. נכון, האינטרנט היא רשת ציבורית השייכת לכלל גולשיה, אך התעבורה ברשת עוברת במרבית המקרים דרך תשתית בבעלות מסחרית. חברות אינטרנט נאלצות להשקיע לא מעט בהרחבת התשתית שלהן כדי לתמוך בעלויות הגדלות. זבלן אחד אולי לא ימוטט את הדואר האלקטרוני אך עוד כמה מסוגו של גנס ואבדנו. דרושה יותר אחריות ופחות פופוליזם בהקשר זה - בעיקר מצד העיתונות.
